למה יש לנו נטייה לדחות דברים?

מאמר לכבוד 'יום המלחמה בדחיינות הבינלאומי'

למי לא קרה שתכנן איך ומתי בדיוק יבצע מחר את כל המשימות שלו אבל משהו צץ ברגע האחרון או שפשוט הפרק בסדרה האהובה בדיוק עלה לאוויר. לכולנו יש רגעים או תקופות בהם יש לנו נטייה לדחות דברים, יש כאלה שאצלם זו ממש דרך חיים.

האם אפשר להגדיר דחיינות בתור תכונה אישיותית ולמה אנשים מסוימים נוטים לדחות דברים בעוד שאחרים חווים לחץ כשיש להם משימה להשלים ומבצעים אותה מיד?

יש משפט שאומר, המשימה שמפריעה לך בביצוע המשימה שלך – היא המשימה האמיתית שלך (סנפרוד מייזנר). לנטייה לדחיינות יש מוניטין לא ממש טוב אבל משפט כזה מעלה שאלות, אולי בעצם הנטייה שלנו לדחות דברים בצורה סדרתית יכולה ללמד אותנו משהו על עצמנו ומצביע על קושי אחר שיש לנו?

לכבוד 'יום המלחמה בדחיינות' שחל ב6.9 השנה, נברר מה עשוי לגרום לדחיינות ואיך אפשר להתמודד עם זה.

מה היא דחיינות?

דחיינות היא נטייה שמבטאת קושי להשלים מטלה בזמן שבו היא אמורה להתבצע.  כשמשתמשים במונח דחיינות מתכוונים לתאר מישהו בעל דפוס חוזר של עיכוב מכוון של מטלות. אנשים נטייה לדחיינות עלולים להיות גם מאחרים כרוניים, להתקשות בריכוז או מיקוד במשימה אחת, לפעמים נוטים לבצע משימות ברגע האחרון, ולהתמהמה. נטייה נוספת של דחיינים היא להעדיף להתעסק במשהו אחר בזמן שהם יודעים שעליהם לבצע את המוטל עליהם, וחלקם יעידו שהלחץ שבדחייה לרגע האחרון דווקא גורם להם להיות הכי יעילים ולהוציא מעצמם את הכי טוב שלהם.

סיפורה של רלי

רלי אובחנה ביוני האחרון עם ADD של מבוגרים. היא בת 48 ונרשמו לה תרופות שנועדו לשפר את יכולת הריכוז שלה בעבודה. רלי גילתה שלא די בתרופות האלה כדי לעזור לה "להעלים" 48 שנים של קשיי התארגנות דחיינות וקשיי ריכוז. רלי גילתה עם השנים שדווקא המלחמה שלה בדחף להסיח את תשומת לבה מהמשימה העיקרית גורם להחמרה בדחיינות שלה ועיכוב גדול יותר בהשלמתה.

"הבנתי שהגורמים העיקריים לקשיי הדחיינות שלי, הם ערימה של ציפיות עצמיות (שהוטמעו בי בשנות ההתבגרות שלי)  שהן מיושנות לא מציאותיות או מותאמות לי ולאופן החשיבה שלי". בהיותה ילדה רלי התברכה בכישרון יוצא דופן ורב תחומי באומנות, נגינה, כתיבה ובתחומים האלה היא הרגישה בטחון והעצמה. לעומת זאת, כשהייתה נדרשת ללמוד חומר בבית הספר שלא עניין אותה היא פשוט הייתה נאטמת, ומשהו בה היה פשוט מתנגד לזה. גם בהמשך חייה כאשר דברים לא היו באים לה בקלות כמו האומנות או הנגינה היא פשוט הייתה דוחה אותם בתקווה שלא תצטרך להתמודד.

לאחר שעברה תהליך בטיפול (קבלה ומחויבות ACT) בו עשתה בירור של מה באמת עומד מאחורי הדחף שלה לדחיינות רלי גילתה שיש לה צורך לבצע את הדברים בצורה "מושלמת" כמו האומנות או הנגינה שהצליחו לה מאד בקלות, ואם זה לא המצב אז היא פשוט תנסה להתחמק ככל שתוכל ביצוע המטלה. על כישוריה אלה רלי קיבלה שבחים והרגישה שיכולה לבצע אותם בצורה מושלמת שלא כמו שאר התחומים. והיא זיהתה שהתחושה הקבועה שמלווה אותה כל השנים היא שזה או הכuל או כלום, אם זה לא יצא מושלם, אז עדיף לוותר מראש. כמובן שהיו דברים מהם לא יכלה להתחמק כמו בירוקרטיות או תשלומים אבל גם בנושאים אלה התעוררה אצלה אותה התחושה, לפעמים כבדות, או פיזור דעת שגרם לה "לברוח" במחשבותיה לדברים אחרים.

 

מה באמת קורה לנו כשאנחנו דוחים דברים?

באופן כללי, דחיינות מייצגת את הפער בין הכוונה שלנו לפעולה או מה שקורה בפועל. אנחנו קמים בבוקר עם כוונה לעשב את הגינה אבל משומה זה איכשהו נדחק לסוף רשימת המטלות.

העניין עם דחיינות הוא שברוב המקרים מתלוות אליה רגשי אשם או חרדה, אנחנו שופטים את עצמנו וכל פעם שנעבור ליד הגינה המוזנחת משהו בנו יתכווץ עוד יותר ויזכיר לנו את כל מה שאנחנו רוצים להיות אבל אנחנו לא.

נקודה חשובה נוספת שחשוב לזכור היא שאנחנו חיים במציאות מודרנית ותובענית בה אנחנו נדרשים לבצע המון משימות במקביל וקצב החיים הוא מהיר למדי. יש אנשים שהם מאד "אופטימיים" לגביי המשימות שיוכלו לבצע אבל בפועל נשארים תמיד עם הצטברות של מטלות שלא נגמרות לעולם.

חוקרים בתחום הפסיכולוגיה מצאו שדחיינות היא מנגנון התמודדות שמתפקד כסוג אסטרטגיית הימנעות ממשהו אחר.  אנשים שמעכבים את המשימות שלהם על ידי בהייה במסך למשל, משתמשים בטקטיקה של הימנעות כדי להתמודד (או להימנע מהתמודדות) עם רגשות לא נעימים כשחלקם בכלל לא מודעים. אפשר להשוות את זה לילד בן 5 שעושה הכול כדי להימנע מללכת למקלחת, הוא יודע שמתישהו הוא יצטרך להתקלח אבל הוא מעדיף לדחות את הקץ. ישנה טענה שיש קשר בין דחיינות לבין היכולת לוויסות עצמי שאצל חלקם היא גבוהה יותר ואצל חלקם יש קושי איתה. [1]

איך להתמודד עם דחיינות?

כדי להתמודד עם דחיינות אנחנו צריכים קודם כל להבין מה עומד מאחוריה. לשאול את עצמנו שאלות כמו:

• ממה אנחנו מנסים להימנע?
• האם הקושי שלנו מלווה בקשיי ריכוז או אי שקט?
• מה אנחנו מרגישים כשאנחנו דוחים ואיך ההרגשה הזאת גורמת לנו לפעול לבסוף?
• עד כמה אתם מתאימים את רשימת הדרישות שלכם מעצמכם לתכונות ויכולות האמיתיות שלכם?
• האם אתם מתמודדים עם נטייה לפרפקציוניזם?

אם גם אתם סובלים מדחיינות בצורה סדרתית ומרגישים לעיתים קרובות אשמה לגביי זה, אנחנו מציעים לכם קודם כל להיות בחמלה כלפי עצמכם. אימוץ של גישה סלחנית כלפיי עצמנו יכולה לשחרר אתכם מעול מיותר,  יש אנשים שעושים את המיטב שלהם ככל שהם יכולים אבל תמיד ירגישו שלא עשו מספיק ולעולם לא יצליחו להשתלט על העומס.

אנחנו מאמינים שההתייחסות לתופעות פסיכולוגיות שקורות לנו צריכה לקחת בחשבון את האישיות השלמה שלנו, הצרכים, נטיות הלב, הקשיים הרגשיים והחוזקות ולבחון כל מקרה לגופו.

אם תרצו להעמיק את הקשר עם עצמכם, ולחיות עם עצמכם יותר בשלום וקבלה. אם אתם מבינים שהדחיינות הכרונית מאותת לכם על קושי אחר ופוגעת באורח החיים שלכם נציע לכם לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד השייך לגישת הCBT המתקדמת ונקרא ACT (טיפול בקבלה ומחויבות).

במכון חיבורים אנחנו עוזרים לאנשים לטפל בצורה ממוקדת וקצרת מועד בקשיים רגשיים שונים שמפריעים להם בהתנהלות היום יומית. נשמח לעזור גם לכם.

https://www.psychologytoday.com/us/articles/200507/are-you-procrastinator